פסק-דין בתיק ת"א 11477-06

התובע גר בבניין רב דירות ובקומת הקרקע, בכיוון הפונה אל רחוב ראשי, ישנה שדרה של חנויות ובהן גם חנויות לממכר מזון (פלאפל, סטיקיות וכיוצא באלו). בדירתו של התובע המצויה בקומה הראשונה, ישנו חלון מעל אחת מאותן חנויות לממכר מזון. על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע הפעיל עסק של מסעדה אשר הסבה לתובע רעש בלתי סביר, ריחות עזים ולכלוך. כך גם נטען, כי הותקן סוכך בכניסה אל החנות והוצבה סככה מחוץ לחנות, במקום שעל-פי הנטען, מפריע לתובע ומונע שימוש סביר בדירתו.

המחלוקת בין הצדדים בתובענה הנדונה היא בשאלה, אם אמנם הסב עסקו של הנתבע מטרדים של רעש ריח ולכלוך, כנטען בכתב התביעה.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.         כתב התביעה בתביעה הנדונה הוגש ביום 5.9.2006. על-פי הנטען בו, התובע גר בדירת חדר שאותה הוא שוכר מחברת עמידר, המצויה בקומה הראשונה בבניין כמתואר לעיל, ברחוב הגננת 216 בשכונת גילה בירושלים. עוד נטען כי הנתבע מפעיל בחנות המצויה מתחת לחלון דירת התובע, מסעדה ללא רישיון לניהול עסק, אשר פועלת עד שעות הלילה המאוחרות. הפעלת המסעדה, כך נטען, מסבה לתובע רעש לא סביר, ריחות עזים ולכלוך המפריעים לו ולשאר דיירי הבניין. בנוסף לכל אלו ועל-פי הנטען, התקין הנתבע סוכך על הקיר החיצוני של המסעדה, מתחת לחלון דירת התובע ומפריע לו. עוד טען התובע, כי הנתבע אף הציב סככה ברכוש המשותף, מבלי שקיבל את הסכמת השכנים או את אישורם לכך.

לאור האמור טען התובע, כי גרימת הרעש עומדת בניגוד לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 ולפיכך מהווה הדבר עוולה של הפרת חובה חקוקה ועוולה של מטרד ליחיד. לפיכך עתר התובע לפיצוי כספי בסך של 30,000 ש"ח, אשר לטענתו מהווה אומדן של הנזק שעל-פי טענתו, נתבע הסב לו. כן עתר לצו מניעה קבוע, אשר יורה לנתבע להימנע מהפעלת המסעדה או כל עסק אחר במקום.

יוער כי בתביעה הנדונה מיוצג התובע בידי הלשכה לסיוע משפטי.

4.         הנתבע הגיש את כתב ההגנה בעצמו (בכתב-ידו) ביום 19.10.2006 (עותק מודפס ומתוקן הוגש ביום 15.2.2007). גם בהמשך ההליכים ועד שלב מאוחר יחסית, כפי שיצוין להלן, ייצג הנתבע את עצמו.

עיקרי טענותיו של הנתבע בכתב ההגנה היו כי הבניין שבו גר התובע ושבו היה עסקו, נבנה בשנות השבעים של המאה הקודמת ובו חמש קומות, בעוד הקומה התחתונה היא קומת מסחר וארבע הקומות העליונות משמשות למגורים. החנות של הנתבע שמשה במשך כחמש-עשרה שנה לממכר מזון (פיצה, סטיקייה וכדומה) ובסמוך אליה חנויות נוספות דומות. זה היה המצב במקום עוד בטרם נכנס התובע לגור בדירתו. לאחר כניסת התובע לדירה ובהתאם לדרישתו, התקין לו בעל עסק קודם חלונות כפולים. כפי שאף עולה ממסמכים שצירף הנתבע, בחנות שלו הותקן מפוח לטיהור אוויר, אשר אושר בידי הנדסאי לסינון ולטיפול באוויר, ומערכת זו עומדת בקריטריונים אשר נקבעו למניעת ריחות ועשן. בחנות, אשר שימשה עד סוף חודש נובמבר 2006 למכירת פלאפל, נשמר הסדר והניקיון ובכל מקרה, המקום היה פתוח רק בין השעות 10:00 בבוקר ועד השעה 22:30 בערב. מלבד התובע, איש לא טען כלפי הנתבע כי החנות מפריעה לו או מטרידה אותו. בכל מקרה, החנות כאמור, נסגרה זה מכבר ובמועד הגשת כתב ההגנה הושכרה לאחר. הנתבע הוסיף כי לאחר כניסתו אל החנות, ניסה התובע לסחוט ממנו מימון של מזגן לדירתו, אך מאז שהנתבע סירב להיענות לדרישת זו של התובע, החל התובע להטרידו ואף להשליך מים ופסולת באופן שהסב לנתבע נזקים וגרם לו לסגור את העסק.

5.         לאחר מספר דיוני קדם-משפט, הגיש התובע ביום 25.9.2007 חוות-דעה של מומחה בעניין רעש, מטעם מר אברהם דוכס (להלן - המומחה מטעם התובע).

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 27.3.2008 קבע בית המשפט את הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק לגביהן הורשו הצדדים להגיש תצהירים וראיות מטעמם, כלהלן:

                        "1.1      האם הנתבע גרם לתובע מטרדים של ריח ורעש, מתי וכיצד?

                        1.2        אם כן, מהו הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהמטרדים?

1.3        בנסיבות העניין לאיזה סעדים זכאי התובע, קרי האם הוא זכאי גם לסעד של פירוק הסככה?

1.4        את מי יש לחייב בהוצאות ושכ"ט עו"ד וכמה?".

מטעם התובע הוגש ביום 9.4.2008 רק תצהיר עדות ראשית שלו. נדגיש כבר עתה, כי התובע לא זימן אף לא דייר אחד נוסף מדיירי הבניין כדי לתמוך טענה מן הטענות שטען. הנתבע (שכאמור, ייצג את עצמו) לא הגיש בשלב זה תצהיר עדות ראשית מטעמו.

ישיבת הוכחות ראשונה התקיימה ביום 27.1.2009 ובמהלכה חקר הנתבע את התובע בקצרה על תצהירו (עמ' 18-17). ישיבת הוכחות נוספת שבה נחקר המומחה מטעם התובע התקיימה ביום 19.11.2009 (עמ' 24-21).